החלטה בתיק רע"א 15869-08-11

מונחת לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון, במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט קמא (להלן: " ההליך") ולפיה, הוטל על המבקשים להפקיד ערובה להוצאות, בסך של 80,000 ש"ח וזאת, כתנאי להמשך ההליכים בתובענה. לחילופין, מתבקש בית המשפט לקבוע שיעור ערבון מופחת.

בראשית הדברים יוער, כי הגם שהמבקשים הגדירו את כותרת בקשתם, כבקשה ל"פטור" מהפקדת הערבון, יש לראות בה כ"מעין ערר" (ר' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי - מהדורה עשירית - ע' 652-653) על החלטת המזכירה הראשית, כקבוע בתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. (להלן: " התקנות"), מיום 9.8.11, לפיה, נדרשו להפקיד ערבון בסכום של 7,500 ש"ח. מכאן, מקום בו הוגשה השגה שמהותה, ערעור על החלטת המזכיר הראשי של בית המשפט, רשאי הרשם לשקול מחדש את ההחלטה ולקבוע את שיעור הערבון, על פי הנתונים הקונקרטיים של ההליך (רע"א 1723/91, נסטל נ' בר-נוי, פד"י מה(5) 83, 86ג) ובמקרים המתאימים, ניתן לפטור את המבקש מחובת הערבון, נוכח הנטען בבקשה שהוגשה והכל, כקבוע בתקנה 432 לתקנות.

בענייננו, לאחר ששקלתי את השיקולים הדרושים, להכרעה, הגעתי לכלל המסקנה, כי יש לדחות את הבקשה לפטור מחובת ערבון, מבלי להידרש לתשובת המשיבים. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטת המזכירה הראשית ולשנות מקביעתה, לעניין שיעור הערבון, להפחיתו ולהעמידו על סך של 5,000 ש"ח בלבד.

 השיקולים המרכזיים שיש לשקול לצורך מתן פטור מהפקדת ערבון הם שניים:  מצבו הכלכלי של בעל הדין והאם ידו משגת בתשלום הערבון: וסיכוייו של ההליך אותו יזם, להתקבל. התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך - הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור. יוטעם כי קיים שוני בין תכליות האגרה לבין תכליות הערבון. בעוד בעניין פטור מאגרה די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך, לעניין פטור מערבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר. מכאן, כי אף שלעניין היכולת הכספית של המבקש אין הבדל בין פטור מאגרה לפטור מערבון, ההבדל במשקל שיש לייחס לסיכויי ההליך מביא לכך שפטור מאגרה אינו גורר באופן אוטומטי פטור מערבון ותיתכנה תוצאות שונות לשתי בקשות הפטור. (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם בנבו, 17.10.2007, להלן:" עניין ורנר").

ודוק, אין די בהעדר יכולת כלכלית של בעל הדין לשם מתן פטור מהפקדת ערבון. על המבקש להוכיח כי לא עלה בידיו לגייס את כספי הערבון ממעגל קרוביו ולצרף פירוט ותיעוד מצבם הכלכלי של קרובי משפחתו ונכונותם לסייע לו. הלכה פסוקה היא הפנייה לקופת בית המשפט תעשה כמוצא אחרון ורק לאחר ששוכנע בית המשפט כי מוצו ניסיונותיו הכנים של מבקש הפטור לגייס את סכום הערבון מהמעגל הקרוב אליו (בשא 9998/09 חיים ונדר ז"ל נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פורסם בנבו, 17.12.2009, להלן: " עניין ונדר"; ע"א 7079/09 שיבלי נ' בית החולים האנגלי, פורסם במאגרים [26.11.09]; ע"א 8405/09 מסארוה נ' כהן, פורסם במאגרים [24.11.09]). לפיכך, על המבקש פטור, מוטל הנטל להציג תשתית עובדתית המצדיקה את חשיפת המשיב לסיכון שמא לא יוכל לגבות את הוצאותיו, אם אלה תיפסקנה לטובתו. כללו של דבר, הפטור הוא בבחינת חריג לכלל, כאשר הנטל לשכנע בדבר קיום הצדקה לתתו, מוטל על מבקש הפטור (עניין ורנר, לעיל).

בגדרם של שיקולים לעניין שיעור הערבון, עשויים לבוא גם שיקולים נוספים במערכת האיזונים. כך, למשל, יש לייחס משקל ראוי לחשיבותו ולמשמעותו של ההליך מבחינת יוזם ההליך, לאמוד את מידת מורכבותו, את שיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך יכשל וכיוצא באלה שיקולים. כמו כן, יש חשיבות לשאלת מיהות הצדדים (ומספרם) ולמידת תום הלב ונקיטת ההליך (עניין ורנר, שם).

אכן נכון, הפקדת הערבון נועדה להגן על זכותו של בעל הדין הנתבע לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל (רע"א 377/87 ז'נחו נ' וויבהו, פד מא(4) 522), ומכאן, כי בגדר שיקול הדעת, נקודת המוצא כי " המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב" (תקנה 427 לתקנות), שהרי מטרת הערבון היא לתת למשיב מענה להוצאותיו אם יידחה הערעור. לפיכך, פשיטא, שמצבו הכלכלי הקשה של המבקש, כשלעצמו, אינו הנתון היחיד הנלקח בחשבון (בש"ם 1950/10 יהודאי נ' עיריית ירושלים, פורסם במאגרים [9.6.10], גורן, עמוד 631).

בענייננו, הגם שהנני מוכן להניח לטובת המבקשים כי מצבם הכלכלי איננו בין המשופרים, לא ניתן פירוט מספק בתצהירם, באשר לניסיונות גיוס כספים ממעגל קרוביהם, כנדרש ואין די בהתייחסות הלקונית והסתמית שהובאה (סעיף 6 לבקשה, סעיף 11 לתצהירם), כדי לעמוד בנטל המוטל על המבקש פטור מהפקדת ערבון, מקום בו לא צורפו האסמכתאות הנדרשות לכך (עניין ונדר, לעיל) ומכאן, כי לא הונחה תשתית מספקת לביסוס טענתם.

יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את השיקולים הרלבנטיים, בנסיבות העניין, בדבר שיעור הערבון,  בין היתר, חשיבותו ומשמעותו של ההליך, מידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך יכשל, מיהות הצדדים (ומספרם של המשיבים) ומידת תום הלב בנקיטת ההליך ואף אם נניח, כי סיכויי ההליך אינם קלושים, בחינת התשתית שהובאה בתצהירם אודות מצבם הכלכלי של המבקשים, מראה כי באיזון הכולל, יש הצדקה להפחתה מסוימת בשיעור הערבון, כפי שנקבע על ידי המזכירה הראשית ולהעמידו, על סך של 5,000 ש"ח בלבד.

משכך, יפקידו המבקשים את סכום הערבון שקבעתי, בסך של 5,000 ש"ח ובתוך 14 יום, שאם לא כן ידחה ההליך, בשל אי הפקדת הערבון, ללא כל הודעה נוספת ועל פי תקנה 431 לתקנות.

הערבון יופקד, אפוא, תוך 21 יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ג' אלול תשע"א, 02 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.